הארבה הוא נצר למשפחת החגבים.במזרח התיכון ידוע כמזיק ופוגע בצמחייה וביבול בשדות ובכרמים
,היותוואחת מתכונותיו הבולטות הינה יכולת התרבות מהירה בהינתן תנאים המתאימים(כמו המצאות בשפע במקום בו יש שפע מזון,אקלים אופטימאלי לגידול צאצאים ועוד).
בארץ ישראל נמצאו מאות מינים שונים של ארבה.
למין זה שתי צורות הופעה: 1. הארבה הבודד, שצבעו ירקרק-וורוד,שנמצא כפריטים בודדים.
2. הארבה ההמוני(במיוחד במזרח אפריקה),שהפרטים הבוגרים בו צהובים וצבעם של הפרטים הצעירים נוטה לשחור.מבקר בישראל במספר פריטים עצום כל שנה.
ההשתנות ממופע הארבה הבודד למופע הארבה ההמוני מתרחשת בטבע, כאשר המדבר מתכסה בצמחייה בעקבות גשמים חריגים בעוצמתם.
החגב נודד בלהקות היוצרות נחילים ורק אז הוא נקרא ארבה.
חייה צמחונית המעדיפה לאכול עלים ויבול.
הם פושטים על שדות ומסוגלים לכרסם יבול שלם תוך מספר דקות.
בפרט היחיד אוכל מעט יחסית ,אך כשמספר עצום של פרטים עוטה על השדה הוא מסיים מספר קילומטרים במספר דקות מצומצם.
סוגי ארבה עיקריים:
· Locusta migratoria (חגב נודד)
· Nomadracis septemfasciata (חגב אדום)
· Chortoicetes terminifera (חגב אוסטרלי)
· Melanoplus spretus (סוג של ארבה שהיה ידוע ביכולת ההשרצה שלו, שנכחד המאה ה-19)
· Schistocerca gregaria (חגב סודני מדברי. הארבה המפורסם ביותר. נפוץ במזרח התיכון ובצפון אפריקה וכן בהודו).
החגב המדברי יכול לעבור מהמורות, כאשר גופותיהם של הראשונים בנחילי הארבה מהווים מצע לחבריהם. יש לו גם יכולת מסוימת לצלוח מים, ודווח אפילו על נחיל שעבר את תעלת סואץ. הוא רגיש לקור ומתענג על טמפרטורה גבוהה, אך חום גבוה מדי (50 מעלות לערך) יכול לגרום למותו. בשל ההזדקקות שלו לחום אין הצאצאים שלו מגיעים לבגרות מינית במזרח התיכון, ולכן בין פשיטה לפשיטה מארץ מוצאו, סודן, יש תקופות רגיעה.
הזחל מגיח מהביצה כעבור 15-40 יום להטלה, ואחר כך עובר כמה שבועות של תהליך התבגרות.
עד היום מהווה הארבה איום חמור על החקלאות, במיוחד במדינות המתפתחות, בהיעדר ידע בהדברה וציוד מתאים.
הארבה הוא פעיל ונודד יום. תחילת הנדידה היא בשעות הבוקר המאוחרות לאחר שהארבה מתחמם בחום השמש.
צבעו הכהה של הארבה מאפשר לחרקים לספוג כאשר הם עפים חום מהשמש ההופכת לאנרגית גוף שבעזרתה הם מגבירים ומעצימים את יכולת מעופם. הארבה עובר מאות קילומטרים ביום מעל הים ומעל היבשה כשחלק מהדרך הוא לא יכול לעצור לנוח.
נמצא כי מספר ההטלות של הארבה גדל משנה לשנה, מה גורם לעלייה במספר הביצים בכול הטלה?
ההתרבות המהירה יוצרת צפיפות אוכלוסין באזורי התפוצה של הארבה וגורמת לפרטים הצעירים לעבור לשולי אזורי ההתרבות כדי למצוא מזון.
אלא שהמזון באזורי שוליים אלו כלה במהירות ומאות מיליוני פרטים צעירים חוזרים ומתרכזים במרכז אזור התפוצה המקורי. צפיפות האוכלוסין העצומה שנוצרת שם מעוררת מופע התנהגותי יוצא דופן והסבר על הארבה כחיי בקהילה.
כל פרט בודד של ארבה מושפע מהתנהגות יתר הפרטים וברגע שמספר פרטים ממריא לאוויר מצטרפים אליהם מיליוני פרטים שונים היוצרים נחיל (להקת ארבה) המכיל כמות פרטים גדולה מאוד הנישאת עם הרוח לאזורי מחייה שונים בעולם.
בארצות מזרח אסיה ואפריקה אוכלים את הארבה - על טעם ועל ריח אין מה להתווכח!
,היותוואחת מתכונותיו הבולטות הינה יכולת התרבות מהירה בהינתן תנאים המתאימים(כמו המצאות בשפע במקום בו יש שפע מזון,אקלים אופטימאלי לגידול צאצאים ועוד).
בארץ ישראל נמצאו מאות מינים שונים של ארבה.
למין זה שתי צורות הופעה: 1. הארבה הבודד, שצבעו ירקרק-וורוד,שנמצא כפריטים בודדים.
2. הארבה ההמוני(במיוחד במזרח אפריקה),שהפרטים הבוגרים בו צהובים וצבעם של הפרטים הצעירים נוטה לשחור.מבקר בישראל במספר פריטים עצום כל שנה.
ההשתנות ממופע הארבה הבודד למופע הארבה ההמוני מתרחשת בטבע, כאשר המדבר מתכסה בצמחייה בעקבות גשמים חריגים בעוצמתם.
החגב נודד בלהקות היוצרות נחילים ורק אז הוא נקרא ארבה.
חייה צמחונית המעדיפה לאכול עלים ויבול.
הם פושטים על שדות ומסוגלים לכרסם יבול שלם תוך מספר דקות.
בפרט היחיד אוכל מעט יחסית ,אך כשמספר עצום של פרטים עוטה על השדה הוא מסיים מספר קילומטרים במספר דקות מצומצם.
סוגי ארבה עיקריים:
· Locusta migratoria (חגב נודד)
· Nomadracis septemfasciata (חגב אדום)
· Chortoicetes terminifera (חגב אוסטרלי)
· Melanoplus spretus (סוג של ארבה שהיה ידוע ביכולת ההשרצה שלו, שנכחד המאה ה-19)
· Schistocerca gregaria (חגב סודני מדברי. הארבה המפורסם ביותר. נפוץ במזרח התיכון ובצפון אפריקה וכן בהודו).
החגב המדברי יכול לעבור מהמורות, כאשר גופותיהם של הראשונים בנחילי הארבה מהווים מצע לחבריהם. יש לו גם יכולת מסוימת לצלוח מים, ודווח אפילו על נחיל שעבר את תעלת סואץ. הוא רגיש לקור ומתענג על טמפרטורה גבוהה, אך חום גבוה מדי (50 מעלות לערך) יכול לגרום למותו. בשל ההזדקקות שלו לחום אין הצאצאים שלו מגיעים לבגרות מינית במזרח התיכון, ולכן בין פשיטה לפשיטה מארץ מוצאו, סודן, יש תקופות רגיעה.
הזחל מגיח מהביצה כעבור 15-40 יום להטלה, ואחר כך עובר כמה שבועות של תהליך התבגרות.
עד היום מהווה הארבה איום חמור על החקלאות, במיוחד במדינות המתפתחות, בהיעדר ידע בהדברה וציוד מתאים.
הארבה הוא פעיל ונודד יום. תחילת הנדידה היא בשעות הבוקר המאוחרות לאחר שהארבה מתחמם בחום השמש.
צבעו הכהה של הארבה מאפשר לחרקים לספוג כאשר הם עפים חום מהשמש ההופכת לאנרגית גוף שבעזרתה הם מגבירים ומעצימים את יכולת מעופם. הארבה עובר מאות קילומטרים ביום מעל הים ומעל היבשה כשחלק מהדרך הוא לא יכול לעצור לנוח.
נמצא כי מספר ההטלות של הארבה גדל משנה לשנה, מה גורם לעלייה במספר הביצים בכול הטלה?
ההתרבות המהירה יוצרת צפיפות אוכלוסין באזורי התפוצה של הארבה וגורמת לפרטים הצעירים לעבור לשולי אזורי ההתרבות כדי למצוא מזון.
אלא שהמזון באזורי שוליים אלו כלה במהירות ומאות מיליוני פרטים צעירים חוזרים ומתרכזים במרכז אזור התפוצה המקורי. צפיפות האוכלוסין העצומה שנוצרת שם מעוררת מופע התנהגותי יוצא דופן והסבר על הארבה כחיי בקהילה.
כל פרט בודד של ארבה מושפע מהתנהגות יתר הפרטים וברגע שמספר פרטים ממריא לאוויר מצטרפים אליהם מיליוני פרטים שונים היוצרים נחיל (להקת ארבה) המכיל כמות פרטים גדולה מאוד הנישאת עם הרוח לאזורי מחייה שונים בעולם.
בארצות מזרח אסיה ואפריקה אוכלים את הארבה - על טעם ועל ריח אין מה להתווכח!
סטודנטית לתואר B.Sc באוניברסיטת בר אילן ו-B.Ed במכללת לוינסקי.
